למדו את ילדיכם לשתף את הצעצועים שלהם
מהי המשמעות של שיתוף צעצועים מבחינת הילד?
כולנו מכירים את התרחיש שבו הילד מסרב לשתף חברים ואחים בצעצוע מסוים. הוא מצדו לא מוותר ואף מוחה בתוקף, הצד השני נפגע ואילו אנחנו ההורים מנסים לשכנע ולפייס, לרוב ללא הצלחה. כאן ראוי לציין שלפני שממהרים לפעול, חשוב לעצור להבין מה עובר על הילד. ברגע שנבין מהיכן נובע הקושי, נזכה לפעול ממקום הרבה יותר שקול ונבון.
כיצד הגיל משחק תפקיד?
ראשית נסביר ששיתוף מעיד על בגרות ועל תחושת אמפתיה - על היכולת לראות את הדברים מנקודת מבט של הצד השני, כאשר היכולת מתעצבת רק לקראת גיל 6. לפני כן, בגילאים היותר צעירים, ילדים משתפים בעיקר בשל התניות. המחשבה: "מה אני אקבל / לא אקבל אם אשתף", היא זו שלרוב מניעה, כאשר מתחת לגיל שנתיים / שנתיים וחצי שיתוף אינו חלק מהמשוואה.
בגילאים כה צעירים (שנתיים / שלוש) ילדים בעיקר משחקים במקביל לילדים אחרים, ולא באמת ביחד. הם יותר אגוצנטריים וכמעט ולא רגישים לתחושות של הצד השני. הם בדיוק עוברים מתחושת אחדות לנפרדות ופועלים לבסס זהות נפרדת מזו של האם, ולכן ניתן לשמוע אותם חוזרים רבות על המילים "אני", "שלי"...
כך למשל את תציבו בפני חבורה של זאטוטים משחקים מעץ לילדים שבאפשרותם לייצר אינטראקציה, סביר להניח שכל אחד ייבחר בחלקים אחרים, ללא תלות בפעילות של הילד השני, ואם אחד מהילדים יבקש חלק שכבר נמצא בשימוש, ככול הנראה שהוא יענה בסירוב.
עם זאת, לצד הדרכה נכונה שלנו ההורים, בהחלט ניתן ליצור שינוי חיובי - להפוך ילד בן 3 ליותר אדיב ומתחשב, וכאן כוחם הגדול של דוגמה אישית, שיחות בגובה העיניים ומשחק הדדי שבו מוותרים ומשתפים. כל זאת ביחד מסייע לילד להבין ולהפנים את הערך של שיתוף.
אל תלחצו!
מצד אחד, אנחנו רוצים ילד שיודע לשתף ושרגיש לתחושות של חבריו. מצד שני, אי שיתוף הינו תהליך טבעי ואם נתערב בצורה מוטעית, אנחנו עשויים לפספס את המטרה. מה אם כן עושים - כיצד ביכולתנו כהורים לפעול בצורה מטיבה? היעזרו בתובנות הבאות:
לא להכריח - אל תכריחו את הילד לשתף, אלא תנסו לגרום לו לרצות לשתף. זה יכול להיות ע"י חיזוקים חיוביים וזה יכול להיות באמצעות דוגמה אישית.
רגישות - יש להבין שבעיני הילד לצעצועים יש ערך סנטימנטלי, כך שאין להמעיט בקושי לשתף, אלא רצוי להתחבר לזווית הראייה הייחודית והאישית של הילד.
דוגמה אישית – אתם כהורים יכולים להוות דוגמה אישית. כך למשל אם יש לכם חפץ חשוב (למשל צעיף, תכשיט, או אפילו ספל קפה), תחלקו אותו עם הילד, ותוך כדי תציינו את העובדה שבחרתם לשתף, למרות שאתם מאוד מחוברים לאותו פריט.
זבוב על הקיר - לא רק מרתק לראות כיצד הילד שלנו פועל במסגרת משחק קבוצתית, אלא גם מאוד מלמד. תצפית חיצונית מסייעת ללמוד על החוזקות והקשיים, ובמקביל על ההדרכה שלה הילד זקוק. כך למשל ניתן לזהות אם הילד הוא בצד של החוטף או של הקורבן, ובהתאם להנחות כיצד נכון לנהוג.
משחק מקרב - שווה לרכוש צעצוע שמותאם למספר ילדים. לצורך הדוגמה נמליץ על משחקי מגנט לילדים המאפשרים לשחק לבד, ובמקביל מזמינים ומחזקים שיתוף פעולה פורה.
עם קצת עזרה מכם ההורים, הילדים אט אט ילמדו שהחיים מתנהלים בצורה הרבה יותר נעימה אם רק חולקים – תנו לזה צ'אנס!
מתי להתערב ואיך?
כהורים, קשה לדעת מתי לשחרר ולאפשר לילד ללמוד בכוחות עצמו, ומתי להיות שם עם הכוונה ועצה נכונה. מכאן שאם הילד שוב לא משתף, רצוי לבחון 3 דברים:
גיל - ככול שהילד יותר גדול, כך יש יותר מקום להתערב.
דינמיקה - כאשר מתחיל ריב על צעצוע, לפעמים עדיף לא להפריע. תנו לילדים זמן ומרחב להסתדר בעצמם. רק אם הדינמיקה הקבוצתית מידרדרת תתערבו.
מהות - חשוב להבין מה עומד מאחורי החיבור לאותו משחק. האם מדובר באגו, במתנה מיוחדת, בסמל שמתחבר לחיבור אישי וכדומה.
בכל אופן, תמיד יש טעם ללמד את הילד מה נכון ומה לא נכון, אם כי ברגישות ובהתאם לסיטואציה. עתה נחזור ונחדד שלפני גיל 3 נכון לגלות יותר הבנה ולא לכפות שיתוף פעולה, אם כי כן להסביר שהצד השני נפגע, שלאחר מספר דקות הצעצוע יחזור וכדומה.
עוד נחדד שאנחנו לא מצפים שפעוטות ישתפו, אך כן רצוי לנצל כל הזדמנות כדי לעודד שיתוף של משחקים. במקביל, חשוב ללמד את הילד כיצד לתקשר את הצרכים שלו בפני החברים למשחק. למשל ניתן לומר לו "כאשר יעל תסיים עם המכונית, יגיע תורך", או "תושיט את היד וכשיעל תהיה מוכנה, היא תעביר אליך את הבובה."
שנסכם?
לפני ואחרי הכול אין לשכוח שאי שיתוף הינו תהליך טבעי ולעיתים גם בריא, אך עלינו כהורים לסייע ולהכווין. מקווים שסייענו, בהצלחה!
